1נר של חנוכה שהניחה בגובה למעלה מעשרים אמה — פסולה, כדרך שאנו פוסלים סוכה שסככה למעלה מעשרים אמה, וכמבוי שקורתו למעלה מעשרים אמה לענין עירוב. וטעם הדברים אחד הוא — שלגובה שלמעלה מעשרים אמה אין אנשים רגילים לשאת את ראשיהם, ודבר שצריך לראותו — פסול אם היה למעלה מגובה זה. ואגב כך הביאו עוד דבר שאמר רב כהנא, שדרש רב נתן בר מניומי משמיה משמו של רב תנחום: מאי דכתיב מה משמעות כתוב זה שנאמר ביוסף "ויקחוהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים" בראשית לז, כד? האם ממשמע שנאמר "והבור רק " איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר "אין בו מים" — שבא הכתוב להדגיש וללמד כי מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.2א אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה במרחק של טפח הסמוכה לפתח. ושואלים: והיכא מנח ליה והיכן, באיזה צד, מניח אותו? ובכך נחלקו הדעות: רב אחא בריה בנו של רבא אמר: מצד ימין של הפתח. רב שמואל מדפתי אמר: מצד שמאל. והילכתא והלכה היא שיש להניחה משמאל. וטעמו של דבר: כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. ונמצא הנכנס לבית מסובב במצוות גאונים.3ב אמר רב יהודה שכך אמר רב אסי שכך אמר רב: אסור להרצות למנות מעות כנגד נר חנוכה. וסיפר רב יהודה: כי אמריתה קמיה כאשר אמרתי אותה, את הלכה זו לפני שמואל, אמר לי: וכי נר חנוכה קדושה יש בה שאסור להשתמש לאורה? מתקיף לה מקשה עליה על שאלה זו רב יוסף: וכי מה שאלה היא זו, וכי דם שחיטה קדושה יש בו? דתניא שכן שנינו בברייתא שאת הפסוק "ושפך... את דמו וכסה בעפר" ראה ויקרא יז, יג דרשו: במה ששפך יכסה. שכשם ששפך את דם השחיטה בידו, כך חייב לכסות את הדם בידו, שלא יכסנו ברגל, וטעמו של דבר: שלא יהו מצות בזויות עליו. הכא נמי כאן גם כן יש לנהוג קדושה בנר חנוכה, כדי שלא יהו מצות בזויות עליו וישתמש בהן לצרכים אחרים.4מסופר כי בעו מיניה שאלו ממנו מר' יהושע בן לוי: מהו הדין שיוכל אדם להסתפק להשתמש, להנות מנויי סוכה אותם הדברים שתולים בסוכה כדי ליפותה כל שבעה ימי חג הסוכות? אמר להו להם: הרי כבר אמרו בדומה לכך שאסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ומכאן שאין להשתמש בחפץ של מצוה לתכלית אחרת. אמר על כך רב יוסף בתמיהה: מריה ריבונו של אברהם! תלי תניא בדלא תניא תלה את הדבר השנוי בדבר שאיננו שנוי, שהרי לגבי סוכה תניא שנינו בברייתא שיש איסור ליהנות מנויה, והאיסור בנר חנוכה לא תניא נשנה בברייתא כלל. דתניא שכן שנינו בתוספתא למסכת סוכה: סוכה אשר סככה כהלכתה ועיטרה בקרמים יריעות צבועות ובסדינין המצויירין, ותלה בה לקישוט אגוזים, אפרסקין, שקדים ורמונים, ופרכילי ענפי ענבים ועטרות זרים של שבלים, יינות, של שמנים וסלתות כלים מלאים סולת — אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואולם אם התנה עליהן לפני שתלה אותם שתהא בידו רשות להשתמש בהם אף בימי החג — הכל לפי תנאו, ומותר. ובכל אופן מאחר והאיסור להנות מנר חנוכה לא נשנה במפורש אין להביא ראיה ממנו לענין נוי סוכה! אלא אמר רב יוסף: אין צורך להביא ראיה לדין הסוכה מנר חנוכה, כי אם אבוהון דכולהו אביהם של כולהו דם, שהמקור הראשון שממנו למדים אנו שאין לנהוג בזיון במצוות הוא הכתוב בדבר כיסוי דם שחיטה.5ג איתמר נאמר במחלוקת האמוראים: רב אמר, אין מדליקין בנרות חנוכה מנר אחד לנר אחר. ושמואל אמר מדליקין. ואגב כך הביאו גם כן שרב אמר: אין מתירין ציצית מבגד אחד כדי להטילה בבגד אחר. ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד. ועוד, רב אמר: אין הלכה כשיטת ר' שמעון בגרירה, כלומר, כר' שמעון שהתיר לגרור חפצים בשבת, אף שבגרירתם הם עושים חריץ באדמה, מאחר שאין הוא מתכוון בגרירה לחפור באדמה. ואילו שמואל אמר שיש לפסוק הלכה כשיטת ר' שמעון בגרירה.6אמר אביי: כל מילי דמר עביד הדברים עשה החכם רבה כרב לבר מהני תלת דעביד חוץ משלשה אלה שעשה כשמואל שפסק: מדליקין בנר חנוכה מנר לנר, ומתירין ציצית מבגד לבגד, והלכה כר' שמעון בדין גרירה. וענין הגרירה הוא כפי דתניא ששנינו בברייתא, ר' שמעון אומר: גורר אדם מטה, כסא או ספסל על האדמה, ובלבד שלא יתכוין בכך לעשות חריץ באדמה. אך אם נעשה חריץ ממילא — אין להקפיד.7ד יתיב ההוא מרבנן קמיה ישב אחד החכמים לפני רב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר וישב ואמר: טעמא הטעם של רב שאסר להדליק בנרות חנוכה מנר לנר הרי הוא משום ביזוי מצוה, שעל ידי השימוש בנר הוא מבזה את מצות החנוכה, שבכך הוא משתמש בנר החנוכה לא להארה אלא לצורך אחר. אמר להו להם רב אדא בר אהבה לתלמידיו: לא תציתו ליה אל תשמעו לו, כי טעמא הטעם של רב הוא: משום דקא שהוא מכחיש מצוה, שעל ידי ההדלקה מנר לנר הוא ממעט קצת מן השמן והפתילה שהוקדשו לצורך המצוה. ושואלים: מאי בינייהו מה הבדל המעשי ביניהם? ומשיבים: איכא בינייהו יש ביניהם הבדל למעשה באופן דקא שהוא מדליק משרגא לשרגא מנר לנר במישרין, ואיננו מדליק קיסם או נר אחר כדי להדליק בו אחר כך את השני שלדעת מאן דאמר מי שאומר שטעמו של רב משום ביזוי מצוה, הרי משרגא לשרגא מנר לנר מדליק אף מלכתחילה, שאינו מפחית מקדושת המצוה בהדלקת נר אחר שאף הוא לצורך מצוה, ואילו לדעת מאן דאמר מי שאומר שטעמו של רב משום אכחושי הכחשה של המצוה, אם כן משרגא לשרגא נמי מנר לנר גם כן אסור, שהרי סוף סוף מנצל הוא נר של מצוה לדבר שהיה יכול לעשותו בנר של חולין.8מתיב מקשה על כך רב אויא ממה ששנינו בתוספתא: סלע מטבע של9מעשר שני אין שוקלין כנגדו דנרי זהב כדי לקבוע את משקלם המדוייק, ואפילו אם נעשית שקילה זו על מנת לחלל עליו מעשר שני אחר, כדי לא ליהנות מכסף המעשר. אי אמרת בשלמא כי פליגי נניח אם אתה אומר כי כאשר חלוקים רב ושמואל הרי זה במדליק מנר לנר ממש, אבל בקינסא בקיסם אסר שמואל, הא לא תהוי תיובתא זו לא תהיה קושיה חמורה עליו. אלא אי אמרת אם אומר אתה כי בקינסא נמי שרי בקיסם גם כן מותר להדליק מנר של מצוה, הא תהוי תיובתא זו תהיה קושיה חמורה, שהרי לא הותרו שימוש והנאה מדבר שבקדושה אפילו לצורך קדושה דומה! אמר רבה: אין זו קושיה, כי במעשר אסרו גזירה שמא לא יכוין משקלותיו בדיוק, ויתברר שדינרי זהב ששקל כנגד הסלע לא היו שווים לו במשקלם, וימלך בדעתו וקא מפיק להו ויוציאם לחולין, כלומר, ישאירם חולין כמו שהיו, ונמצא שהשתמש בכסף מעשר לצורך חולין. אך כשמדליק אפילו קיסם לצורך נר חנוכה ודאי שהמטרה היא לצורך מצוה, ואין כאן איסור.10א מתיב מקשה רב ששת ממה ששנינו בברייתא: נאמר על המנורה "מחוץ לפרוכת העדת באהל מועד יערך אותו אהרן מערב עד בוקר לפני ה' תמיד חוקת עולם לדורותיכם" ויקרא כד, ג. ויש להבין: וכי ה' לאורה הוא צריך, שיאירו לפניו בלילה? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו של ה' בעמוד האש! אלא הדלקת המנורה עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. ושואלים: מאי מה עדות זו? אמר רב: זו נר מערבי שבמנורה שנותן בה שמן כמדת השמן שהיה נותן בחברותיה, שאר הנרות, ובכל זאת ממנה היה מדליק ובה היה מסיים, שהנר המערבי היה ממשיך לבעור במשך כל היממה, בעוד ששאר הנרות דלקו רק בלילה, ובכל ערב היו שבים ומדליקים את שאר הנרות מהנר המערבי. והא הכא והרי כאן, במקדש, הלא כיון דקביעי שקבועים הנרות במנורה ואין אפשרות להדליק מנר לנר ממש, לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי אי אפשר בלא לקחת ולהדליק קיסם, ועל ידו להדליק מן הנר המערבי את שאר הנרות, ואם כן, קשיא קשה בין למאן דאמר לדעת מי שאומר כי אין מדליקים מנר לנר משום בזוי מצוה, ובין למאן דאמר לדעת מי שאומר כי אין מדליקים משום אכחושי הכחשת המצוה!11תרגמה הסביר אותה רב פפא שאין הכרח לפרש כך, אלא המדובר בפתילות ארוכות שאפשר היה למשוך אותן מנר אחד לחבירו ולהדליקם בדרך זו. ואולם סוף סוף, למאן דאמר לדעת מי שאומר כי אין מדליקים מנר לנר משום אכחושי הכחשת המצוה קשיא קשה מכאן. ומשיבים: אכן, אין תשובה בדבר והשאלה נשארת קשיא קשה.12ולסיכום שואלים: מאי הוי עלה מה היה עליה, על הלכה זו, כיצד נוהגים בענין הדלקה מנר לנר? אמר רב הונא בריה בנו של ר' יהושע: חזינא רואים אנו, אי אם אם ההלכה כדעת האומר שההדלקה של נר החנוכה היא העושה את המצוה והשאר איננו אלא טפל — הרי מדליקין מנר לנר, שכן עצם ההדלקה היא עיקרה של מצות נר חנוכה. ואי ואם ההלכה כדעת האומר שההנחה של הנר הדלוק במקום ראוי היא העושה את המצוה — הרי אין מדליקין מנר לנר, שלפי שיטה זו ההדלקה היא רק פעולת עזר לעצם המצוה, שהיא הנחת הנרות במקום שייראו לרבים, ומאחר והיא לשם הכנה בלבד אין לזלזל בכבוד המצוה.13ב אגב שהוזכר הדיון אם הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, מביאים אותו במלואו. דאיבעיא להו שנשאלה להם לבני הישיבה שאלה זו: האם בנר חנוכה ההדלקה היא העושה את המצוה, והנחת הנרות הבוערים היא המשך בלבד, או שמא ההנחה של הנרות הבוערים היא העושה את המצוה, וההדלקה היא רק הכרח מעשי לצורך ההנחה?14ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה שאמר רבא: מי שהיה תפוש נר חנוכה דולק בידו ועומד — לא עשה ולא כלום. שמע מינה למד ממנה כי ההנחה היא העושה את המצוה, וכל עוד לא הניח את הנר במקומו הראוי לא קיים את המצוה! ודוחים: התם שם אמרו שאינו יוצא ידי חובה מטעם אחר, משום שהרואה אותו אומר לעצמו כי המחזיק את הנר לא לצורך מצוה אוחזו אלא לצורכו הוא דנקיט לה שמחזיק אותה, וכיון שיכול המחזיק להטעות את הרואים בדבר, ודאי אין בכך משום מצוה.15תא שמע בוא ושמע פתרון אחר לדבר ממה שאמר רבא: מי שהדליקה לאותו נר חנוכה בפנים והוציאה אחר כך החוצה והניחה בפתח ביתו — לא עשה כלום בקיום המצוה. אי אמרת בשלמא נניח אם אומר אתה שהדלקה עושה מצוה — מובן הדבר, כי הדלקה במקומו כלומר, במקום שחלה המצוה בעינן אנו צריכים, ומשום הכי כך לא עשה ולא כלום. אלא אי אמרת אם אומר אתה כי הנחה עושה מצוה, אמאי מדוע אם כן לא עשה ולא כלום? והלא הניחה במקום הראוי לה! ומשיבים: התם נמי שם גם כן הרואה אותו שהדליקה בפנים אף שהוציאה לאחר מכן החוצה, הוא אומר לעצמו כי לצורכו הוא דאדלקה שהדליקה אותו אדם, וסבור שלא הדליק נר חנוכה כמצוותו.16אלא תא שמע בוא ושמע פתרון אחר לדבר ממה ששנינו שאמר ר' יהושע בן לוי:
